פרטיות במכוניות מחוברות: מה הרכב שלך יודע עליך

דף הבית » טכנולוגיה » פרטיות במכוניות מחוברות: מה הרכב שלך יודע עליך

כניסה למכונית מודרנית כיום היא, בפועל, כמו להיכנס למחשב מתגלגל מלא בחיישנים, מצלמות וחיבוריות מתמדת . מרגע שאתם מניעים את המנוע ומתחילים את נסיעכם לעבודה, לבית הספר או לסופרמרקט, הרכב מתחיל לתעד כמעט כל מה שאתם עושים: איך אתם נוהגים, לאן אתם נוסעים, כמה זמן אתם עומדים, ואפילו באיזו תדירות אתם בולמים בפתאומיות.

מה שמטריד הוא שחלק עצום מהמידע הזה לא נשאר במכונית. הוא נשלח לשרתים של יצרנים ושל צד שלישי, משולב עם נתונים אישיים אחרים, ומשמש למטרות עסקיות, פרסום, ביטוח, ניתוח התנהגותי, ובמקרים מסוימים, משותף עם ממשלות ורשויות אכיפת החוק . התחושה שהמכונית היא מקלט אינטימי מתנגשת חזיתית עם מה שמחקרים אחרונים מגלים: מבחינת פרטיות, כלי רכב מחוברים הם בין המוצרים הטכנולוגיים הגרועים ביותר שקיימים.

מהי בעצם מכונית מחוברת ומדוע היא פוגעת בפרטיות שלך?

כשאנחנו מדברים על מכונית מחוברת, אנחנו לא מתייחסים רק למערכת ניווט טובה או ליכולת לחבר את הטלפון שלך. רכב נופל בקטגוריה זו כאשר יש לו גישה לאינטרנט, הוא מתקשר עם מערכות אחרות ומייצר זרימה מתמדת של נתונים דיגיטליים על פעולתו ועליך.

קישוריות כוללת מספר שכבות: תקשורת עם הטלפון החכם שלך (Bluetooth, Android Auto , CarPlay), עם הענן של היצרן לצורך עדכונים ושירותים, ועם הסביבה הסובבת. לכן, דגמים רבים של ימינו משלבים פונקציות V2V (רכב לרכב), V2I (רכב לתשתית) ו-V2P (רכב להולך רגל) כדי להחליף מידע בזמן אמת על תנועה, בטיחות ומצב הדרך.

בפועל, בכל פעם שמפעילים את איתות הכיוון, מדליקים את האורות, לוחצים על דוושת הבלם או בודקים את ה-GPS, המכונית מייצרת הודעה דיגיטלית קטנה. סדרת אותות זו יוצרת רישום מקיף שכאשר מנותחים אותה, מאפשרת לכם להסיק דפוסי נהיגה, הרגלים יומיומיים, מקומות בהם אתם מבקרים וזמני נסיעה.

יכולת מעקב זו צפויה להפוך לנפוצה: חברות ייעוץ שונות צופות שעד שנת 2030, הרוב המכריע של כלי הרכב החדשים יהיו מחוברים , וצמיחה דו-ספרתית צפויה בשוק זה באירופה בשנים הקרובות. המעבר ממכונית "אנלוגית" למכונית מחוברת כבר בעיצומו ובלתי הפיך.

בנוסף לחיישנים המסורתיים, דגמים רבים חדשים משלבים מצלמות פנים וחוץ, מערכות המנטרות האם אתם מסירים את העיניים מהכביש או מראים סימני נמנום, ומיקרופונים שלוכדים את קולכם עבור עוזרים ושיחות ללא ידיים . כל זה תורם למערכת אקולוגית רחבה הרבה יותר של נתונים אישיים ממה שאנחנו בדרך כלל מדמיינים.

אילו נתונים אוספים מכוניות מחוברות (ומדוע זה כל כך רציני)

דוחות עצמאיים שונים, כולל מחקר מקיף של קרן מוזילה וניתוחים של מומחי פרטיות, מסכימים על רעיון הרסני אחד: מותגי רכב אוספים הרבה יותר נתונים מהנדרש ומנהלים אותם תוך כבוד מועט מאוד לפרטיות הנהג.

הנתונים משכנעים. במחקר של מוזילה, לאחר סקירת מדיניות הפרטיות של 25 יצרנים גדולים, כל המותגים נכשלו. 100% אוספים יותר נתונים אישיים ממה שהם צריכים כדי לספק את השירות, 84% משתפים או מוכרים מידע זה לצדדים שלישיים , ו-92% נותנים למשתמשים שליטה מועטה, אם בכלל, על השימוש העתידי בנתונים שלהם.

מה שמדאיג הוא לא רק הכמות, אלא סוג המידע. אנחנו לא מדברים רק על קילומטראז' או צריכת דלק: מדיניות רבות פותחת את הדלת לעיבוד נתונים רגישים ביותר, כגון מידע בריאותי או גנטי, מוצא אתני, נטייה מינית או סגנון חיים, תכונות ביומטריות או הבעות פנים . במקרים מסוימים, רמת פירוט זו מוזכרת בצורה מפורשת ומפתיעה.

חלק ניכר מנתונים אלה נוצר בתוך המכונית, באמצעות GPS, מצלמות, חיישנים או מערכת המידע והבידור. נתונים אחרים מגיעים מאפליקציות מובייל רשמיות, מרשת הסוכנויות (סוכנויות, מוסכים) או ממקורות חיצוניים כגון מדיה חברתית, רשומות ציבוריות ונתונים ממשלתיים, אשר עוברים הפניות צולבות כדי לחדד את פרופילי המשתמשים.

התוצאה היא מפה מדויקת ביותר של מי אתם וכיצד אתם מתנהגים על הכביש ומחוצה לו: היכן אתם גרים, היכן אתם עובדים, עם מי אתם נוסעים, באילו מקומות אתם פוקדים, באיזו שעה אתם יוצאים וחוזרים הביתה, לאיזו מוזיקה אתם מאזינים, עם מי אתם מדברים בטלפון, ולאיזו תחנת רדיו אתם מאזינים מדי יום. לכל זה יש ערך מסחרי עצום והוא מזין מודל עסקי חדש בתעשיית הרכב המתמקד בניצול נתונים.

סוגי הנתונים שהמכונית שלך רושמת, שלב אחר שלב

כדי להבין את היקף החדירה הזו, כדאי להפריד בין קטגוריות המידע המטופלות על ידי כלי רכב מחוברים. כל אחת מהן פותחת נתיב סיכון שונה לפרטיות ולאבטחה שלך.

ראשית, יש נתוני מיקום ומסלול. למכוניות בדרך כלל יש GPS שתמיד פעיל, כך שזמן היציאה, המסלול כולו ושעת ההגעה של כל נסיעה נרשמים. חלק מהמותגים שומרים רישומים אלה במשך שנים, ויוצרים יומני תנועה של ממש שיכולים לחשוף שגרות אישיות אינטימיות מאוד.

לאחר מכן, נמצא כל מה שקשור להתנהגות הנהיגה: האצה חזקה, בלימה, מהירות בקטעי דרך שונים, שימוש בחגורת בטיחות, סיבובי מנוע, צריכת דלק, שעות נהיגה, ואפילו בלאי צמיגים ודפוסי החלפת נתיבים . יחד, פרמטרים אלה בונים פרופיל מפורט של סגנון הנהיגה שלך.

מקור נתונים מרכזי נוסף הוא מערכות הבידור והקישוריות עצמן. בעת חיבור טלפון באמצעות Bluetooth או דרך Android Auto ו-CarPlay, המכונית מבקשת לעתים קרובות אישור גישה לרשימת אנשי הקשר, להיסטוריית השיחות, להודעות SMS או לתיקיות תמונות מסוימות . במקרים מסוימים, חלק ממידע זה מועתק למערכת המכונית וניתן להעבירו מאוחר יותר ליצרן.

עוזרי קול מובנים - בין אם של המותג עצמו או מבוססים על Alexa, Google Assistant או Siri - לוכדים קטעי אודיו שמעובדים בענן. פלטפורמות אלו סובלות מאותן בעיות פרטיות כמו רמקולים חכמים או מכשירים ניידים: הפעלות מקריות, הקלטות המאוחסנות לפרקי זמן ממושכים וצורך בבדיקה אנושית כדי לשפר אלגוריתמים.

לבסוף, נתוני אבחון רכב, אשר לפני שנים שימשו כמעט אך ורק במוסכים, משמשים כעת גם למטרות מסחריות. טלמטיקה מתעדת תקלות, התנהגות רכיבים ודפוסי שימוש "חריגים", מידע שמעניין הן חברות ביטוח והן חברות ניהול ציי רכב שרוצות לנטר את התנהגותו של כל נהג.

למי יש גישה לנתונים אלה: יצרנים, חברות ביטוח, ממשלות ומתווכי נתונים

זרימת המידע היוצאת מהמכונית אינה נעצרת אצל נמען יחיד. לעתים קרובות היא עוברת דרך שרשרת של גורמים בעלי אינטרסים שונים, שלא תמיד מוסברים בבירור באותיות הקטנות של חוזים ומדיניות פרטיות.

החוליה הראשונה בשרשרת היא יצרני הרכב עצמם. הם אוספים, מאחסנים ומשלבים את רוב הנתונים שנוצרים על ידי הרכב . הם עושים זאת, תיאורטית, כדי לשפר את הבטיחות, למנוע תקלות, לפתח תכונות חדשות או להתאים אישית שירותים, אך גם כדי לחקור הזדמנויות עסקיות המבוססות על מכירת מידע זה.

חברות הביטוח הן שחקן מרכזי נוסף במערכת אקולוגית זו. רבות מהן מקדמות פוליסות תשלום לפי נהיגה, שבהן המחיר מותאם בהתאם לסגנון הנהיגה: כמה קילומטרים אתם נוהגים, באיזו תדירות אתם בולמים חזק, המהירויות הרגילות שלכם, השעות ביום בהן אתם משתמשים ברכב שלכם, והאם אתם מפרים את חוקי התנועה לעתים קרובות . במדינות מסוימות, כבר התגלו הסכמים אטומים בין יצרנים לחברות ביטוח באמצעות מתווכי נתונים.

בנוסף, ישנם ספקי טכנולוגיה גדולים, המציעים תשתית ענן ושירותי אנליטיקה. פלטפורמות כמו Amazon Web Services או Microsoft Azure מעבדות בסופו של דבר חלק מנתוני הרכב , ולא תמיד קל לדעת את היקף שיתוף המידע עם עסקים אחרים שלהם.

ברוקרי נתונים, חברות המתמחות בקנייה ומכירה של נתונים אישיים בקנה מידה גדול, ממלאות תפקיד חשוב יותר ויותר. במקרים מסוימים, תועד כיצד מתווכים אלה מקבלים היסטוריית מיקום והתנהגות תנועה מכלי רכב ואורזים אותם מחדש למוצרים לשיווק, ניתוח סיכונים או פילוח קהל.

לבסוף, אסור לנו לשכוח את הרשויות הציבוריות. מספר מחקרים מצביעים על כך שיותר ממחצית היצרנים מוכנים למסור מידע על הנהגים לרשויות אכיפת החוק או לסוכנויות ממשלתיות לפי בקשה, לעיתים אף בתגובה לפניות בלתי פורמליות ולא רק לצווי בית משפט. זה הופך את המכונית המקושרת לכלי מעקב פוטנציאלי.

המכונית כמרחב פרטי: מה אומר החוק וסתירותיו

ישנו פרדוקס בולט: בעיני התקנות, המכונית היא בהקשרים רבים מרחב של פרטיות הדומה - אם כי לא זהה - לבית , אך יחד עם זאת, מבחינה טכנולוגית, היא הפכה לסביבה של מעקב אינטנסיבי.

פסקי דין והנחיות של רשויות ציבוריות מסוימים הכירו בכך שפנים הרכב החונה נהנה מרמת פרטיות משמעותית. במקרים מסוימים אף נקבע כי הוא אינו נחשב למרחב ציבורי לצורך עונשים מסוימים , ובכך השווה אותו חלקית לסביבות פרטיות שבהן יש להתערב באופן זהיר יותר על ידי המדינה.

תפיסה זו מתנגשת חזיתית עם האופן שבו כלי רכב מחוברים פועלים כיום. בעוד שיש לך את הזכות לעשות דברים מסוימים בתוך המכונית מבלי להיענש כאילו היית בכביש, המכונית עצמה מייצרת עקבות דיגיטליות מפורטות של מה שאתה עושה, למה אתה מאזין, עם מי אתה נמצא ובאילו מסלולים אתה נוסע . מנקודת מבט של הגנת מידע, אסימטריה זו מהווה בעיה רצינית.

באיחוד האירופי, תקנת הגנת המידע הכללית (GDPR) מחייבת שכל מידע המזהה או יכול לזהות אדם חייב להיות תחת שליטתו של אותו אדם, עם שקיפות, בסיס משפטי מתאים וזכויות גישה, תיקון, התנגדות ומחיקה . תיאורטית, יצרנים צריכים לעמוד בדרישות אלה בדיוק כפי שעושות פלטפורמות דיגיטליות גדולות.

המציאות המעשית פושרת הרבה יותר. בעוד שענקיות האינטרנט נקנסו במיליוני דולרים על הפרת תקנות פרטיות, תחום הרכב בקושי התמודד עם עונשים משמעותיים באירופה , למרות פרצות אבטחה נרחבות, אירועי סייבר מרובים ומדיניות שימוש אגרסיבית בנתונים.

חוסר התאמה רגולטורי זה פירושו שהגנה על הפרטיות במכוניות תלויה כיום יותר ברצון הטוב (או ברע) של היצרנים מאשר במסגרת משפטית הנאכפת בקפדנות. מספר מומחים קוראים לאכיפת התקנות בענף הרכב באותה קפדנות כמו בעולם המדיה החברתית או הפרסום המקוון.

פרטיות מעוצבת וברירת מחדל: האידיאל שכמעט אף אחד לא משיג

מומחי הגנת מידע מסכימים על שני עקרונות שצריכים להנחות את פיתוחה של כל טכנולוגיה המטפלת במידע אישי: פרטיות מעוצבת ופרטיות כברירת מחדל . במקרה של מכוניות מחוברות, עקרונות אלה מופעלים לעתים קרובות אך מיושמים לעתים רחוקות.

פרטיות כברירת מחדל פירושה שמלכתחילה, רמת הגנת המידע צריכה להיות הגבוהה ביותר האפשרית . במילים אחרות, כל הפונקציונליות שאינה נחוצה לחלוטין לבטיחות או לתפעול בסיסי של המכונית צריכה להיות מושבתת עד שהמשתמש יפעיל אותה במודע.

פרטיות מעוצבת פירושה שכל התקדמות טכנולוגית - מצלמה חדשה, מערכת ניטור נהג, אפליקציה שמתחברת למכונית - חייבת להיות מתוכננת מראש תוך התחשבות בתקנות הגנת המידע, מזעור כמות המידע הנאספת ושליטה מפורטת של המשתמש . זה לא צריך להיות תיקון שנוסף בסוף.

בפועל, רוב היצרנים עושים את ההפך: מכוניות עוזבות את המפעל עם טלמטריה והעברת נתונים מופעלים כברירת מחדל , עם מדיניות קובצי Cookie והרשאות מבלבלות באפליקציות, ועם הגדרות פרטיות מוסתרות בתפריטים משניים או מעוצבות באופן שהופך אותן לבלתי נוחות להשבתה.

מומחים למשפט דיגיטלי ואבטחת סייבר מצביעים זה מכבר על כך שמגזר הרכב עדיין "לא בוגר" מבחינת פרטיות. עליית הקישוריות ברכב היא חדשה יחסית, ומותגים רבים מיהרו להפיק רווחים מנתונים מבלי להבין במלואם את החובות החוקיות או את הסיכונים האתיים הכרוכים ביצירת פרופילים כה אינטימיים של לקוחותיהם.

איזון סביר ידרוש ששיפורים בבטיחות בדרכים - סיוע בנהיגה, התרעת נמנום, שיחת חירום אוטומטית - לא ישמשו כתירוץ ליישום אוסף עצום של מידע שאין לו שום קשר למניעת תאונות, אלא למכירת פרופילים היפר-פולחים למרבה במחיר.

סיכוני סייבר ודליפות: כאשר המכונית פותחת את הדלת לתוקפים

איסוף נתונים מופרז אינו הבעיה היחידה. ככל שיותר כלי רכב מחוברים לאינטרנט, כך כל המידע הזה הופך פגיע יותר להתקפות חיצוניות. בשנים האחרונות, מותגי רכב גדולים חוו גל של אירועי סייבר חמורים , שפגעו במיליוני משתמשים.

דווח על פרצות אבטחה אצל יצרנים גדולים, ובמקרים מסוימים לא התגלו במשך תקופות ממושכות. הנתונים שנחשפו כללו פרטי קשר, היסטוריית רכב, נתוני שירות מחובר, מזהי אפליקציות, ולעיתים, מידע הקשור למיקום . כל פרצה כזו יוצרת מגרש משחקים מסוכן ביותר עבור פושעים.

סוכנות הסייבר של האיחוד האירופי כבר הזהירה כי מכוניות מחוברות יכולות להפוך לשערי כניסה של ממש למערכות של יצרנים, רשתות סוכנויות ואפילו שירותים קשורים אחרים. אם תוקף יצליח לפרוץ את אבטחת השרתים המנהלים את חיבור המכונית, הוא יוכל לגשת למסלולים יומיים, כתובות שבהן מבקרות לעתים קרובות, דפוסי שימוש ונתונים הקשורים לפרופילי משתמשים.

מעבר לגניבת נתונים, קיימים חששות שפריצה למערכת עלולה לאפשר מניפולציה מרחוק של תפקודים מסוימים ברכב , להשבית מערכות אבטחה או להפריע לתקשורת בין המכונית לסביבתה. למרות שהתרחישים הקיצוניים ביותר עדיין נדירים, הסיכון עצמו כבר עורר דאגה בקרב רגולטורים ומומחי בטיחות בדרכים.

היסטוריית הכשלונות מדגימה שמותגים רבים לא היו מוכנים להגן כראוי על המערכות המקושרות-היפר החדשות הללו. תיקונים ועדכוני אבטחה מגיעים, אך הנזק התדמיתי וחשיפת המידע של מיליוני אנשים הם עובדה מוגמרת. שוב, הנהג הופך לחוליה החלשה בשרשרת שבה אין לו כמעט שום אמירה.

וכדי להחמיר את המצב, נתונים הנופלים לידי תוקפים עלולים להימכר מחדש בפורומים מחתרתיים, להיכלל במערכי נתונים גנובים אחרים, ולהשתמש בהם לסחיטה, גניבת זהות או התקפות המכוונות נגד אנשים בעלי פרופיל גבוה . המכונית, שבעבר הייתה סמל לחופש תנועה עבור רבים, הופכת אפוא לווקטור נוסף של סיכון דיגיטלי.

מה אתה יכול לעשות כנהג: צעדים מציאותיים להגנה על פרטיותך

בהקשר שבו מאזן הכוחות נוטה בבירור לכיוון היצרנים, קל להרגיש שאין הרבה מה לעשות. עם זאת, ישנן כמה שיטות שאמנם אינן מושלמות, אך יכולות לסייע בהפחתת החשיפה ולהחזיר לעצמן שליטה מסוימת על הנתונים שלכם בעת שימוש במכונית מחוברת.

הצעד הראשון הוא להתעדכן. למרות שהן יכולות להיות מייגעות, כדאי לאתר ולבדוק את מדיניות הפרטיות של יצרן הרכב ושל אפליקציית הרכב הרשמית . מסמכים אלה מפרטים (לפחות בתיאוריה) אילו סוגי נתונים נאספים, לאילו מטרות, למשך כמה זמן ועם מי הם משותפים. אינכם צריכים לשנן אותם, אך עליכם לזהות את הנקודות הרגישות ביותר.

שנית, יש להתאים את הגדרות הפרטיות של הרכב. דגמים רבים מאפשרים לך להשבית - באופן חלקי או מלא - את שידור נתוני המיקום, להגביל שירותים מחוברים או להגביל שימושים מסוימים בטלמטריה . אפשרויות אלה נמצאות בדרך כלל בסעיפים כמו "נתונים וקישוריות" או "פרטיות". לא כל היצרנים מציעים את אותן אפשרויות, וגם לא הופכים אותן לנגישות באותה מידה.

כמו כן, מומלץ להיות בררנים מאוד לגבי מה שאתם משתפים בעת צימוד הטלפון שלכם. כאשר מערכת המכונית מבקשת אישור לסנכרן את כל אנשי הקשר, היסטוריית השיחות או ההודעות שלכם, שקלו האם אתם באמת זקוקים לנוחות הזו. מניעת גישה לפנקס הכתובות או להודעות ה-SMS שלכם אינה מונעת מכם להשתמש בפונקציית הדיבורית הבסיסית לשיחות , והיא מפחיתה משמעותית את כמות המידע הרגיש שעלול להיות מועתק לרכב.

שלב חשוב נוסף הוא לנקות את הנתונים לפני מכירה, החזרה או ליסינג של הרכב. לפני שהרכב עובר ידיים, גשו לתפריטים ואפסו את מערכת המידע והבידור להגדרות היצרן, נתק את כל הטלפונים המשויכים והתנתק מכל חשבונות השירות המחוברים (אפליקציית היצרן, חשבונות ספוטיפיי, גוגל או אפל וכו').

באופן דומה, בעת רכישת רכב חדש, כדאי לשים לב לטפסים המבקשים הסכמה לפרסום מותאם אישית, שיתוף נתונים עם צדדים שלישיים או תוכניות נאמנות . במקרים רבים, ניתן לבטל את השימוש הנוסף הזה במידע שלכם מבלי לאבד גישה לתכונות קריטיות של הרכב; זה פשוט אומר לקבל פחות מבצעים ממוקדים.

מדוע הפתרון הבסיסי טמון בשינויים משפטיים ותעשייתיים

בעוד שכל ההמלצות הללו עוזרות, שורש הבעיה לא ייפתר באמצעות החלטות אינדיבידואליות בלבד. חוסר האיזון בכוחות בין נהג בודד לחברת רכב עולמית כה ברור עד כי נדרשת תגובה מבנית הן ברמת הרגולציה והן ברמת המודל העסקי.

מספר ארגוני צרכנים ואיגודים מקצועיים העלו את האפשרות ליצור פלטפורמות ניטרליות לאירוח נתוני רכב . הרעיון הוא שהמידע לא יהיה בידי היצרן באופן בלעדי, אלא במאגרים תחת פיקוח עצמאי, שמהם הנהג יוכל לאשר או למנוע גישה לחברות ביטוח, מוסכים, שירותים נלווים או רשויות.

בינתיים, הנציבות האירופית וגופים רגולטוריים אחרים בוחנים מנגנונים לדרוש שמידע שנוצר על ידי מכוניות יועבר בין ספקים רק בהסכמה ברורה, ספציפית ומדעת של המשתמש . גישה זו עולה בקנה אחד עם פילוסופיית ניידות הנתונים ומטרתה למנוע מחברה אחת לשלוט בכל המערכת האקולוגית של השירותים סביב מכוניות.

הצורך לחזק את השקיפות והפשטות של מדיניות הפרטיות בענף הרכב נדון גם כן. כיום, רוב הנהגים מקבלים את התנאים וההגבלות בלחיצה אחת, תוך שניות ספורות, בעיקר משום שהמסמכים ארוכים, מסובכים ונכתבים בשפה שאינה נגישה לאדם הממוצע . אם הכללים היו דורשים בהירות אמיתית, לחברות היה פחות מקום להסתיר פרקטיקות פולשניות תחת שכבות של ז'רגון משפטי.

בכל הנוגע לאבטחת סייבר, הרשויות מתחילות לדרוש הסמכות מחמירות יותר ותהליכי ביקורת מתמשכים המחייבים יצרנים להוכיח שהם מגנים כראוי על מערכות רכב מחוברות. זה כולל עדכוני תוכנה שוטפים, בדיקות חדירה עצמאיות ופרוטוקולים ברורים להודעה למשתמשים שנפגעו על פרצות נתונים.

בעוד רפורמות אלו מיושמות ומיושמות בכוח, נהגים יצטרכו לחיות עם תרחיש שבו המכונית מתנהגת כמו קופסה שחורה של נתונים אשר מועילה בעיקר ליצרן ולשותפיו המסחריים . צמצום קישוריות מרצון, ביקורתיות רבה יותר על הרשאות ומחיקת הנתונים תמיד לפני פרידה מהרכב הן, לעת עתה, ההגנות הריאליות ביותר הזמינות לכולם.

בסופו של דבר, התפתחות המכונית המקושרת נעה בין שני קצוות: מצד אחד, ההבטחה לנהיגה בטוחה, נוחה ויעילה יותר הודות לטכנולוגיה; ומצד שני, מודל של מעקב וניצול של נתונים אישיים הגובל בניצול לרעה. האתגר בשנים הקרובות יהיה להסיט את האיזון הרחק מהעדפה כמעט תמידית של עסקי הנתונים לכיוון תרחיש שבו בטיחות בדרכים ופרטיות הנהג מתקיימות יחד מבלי שאחד מהם יוקרב באופן שיטתי למען השני.